פסק-דין בתיק עב"ל 60596-10-10

השופט עמירם רבינוביץ

פתח דבר

1.           לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע (השופט מיכאל שפיצר; בל' 2460-09) בו נדחתה תביעת המערערת להכיר בפגיעתה מיום 31.3.2009 כפגיעה בעבודה.

התשתית העובדתית

2.           עיקרי העובדות הרלבנטיות כפי שהן עולות מפסק דינו של בית הדין האזורי ומכלל החומר שבתיק הן אלה:

א.     המערערת ילידת שנת 1948.

ב.     ביום 31.3.09 הלכה המערערת בדרכה לעבודה. בשעה שעלתה למדרכה ברגל שמאל, ובשלב בו הרימה את הרגל על מנת להניחה על המדרכה, שמעה קליק בברך וחשה כאבים בברך שמאל.

ג.       המערערת המשיכה ללכת לעבודה, אך עשתה זאת בקצב איטי, בשל הכאבים בהם חשה.

ד.      מדובר במדרכה רגילה.

ההליך בבית הדין האזורי

3.           המוסד לא הסכים למינוי מומחה רפואי על רקע תשתית עובדתית זו, בנימוק כי מדובר במצב רפואי טבעי ואינו קשור לעבודה. בסיכומיו טען המוסד, כי לא אירעה למערערת תאונת עבודה שכן במקרה הנוכחי חסר יסוד "הפתאומיות" כדי שיהווה תאונה. כמו כן, הליכה על מדרכה רגילה אינה יכולה להוות סיכון דרך.

4.           93537416515המערערת טענה בסיכומיה, כי בנסיבות המתוארות לעיל, הרי שמדובר בסיכוני דרך האורבים לכל עובר ושב, ודי בעלייה למדרכה כמתואר בעובדות כדי להוות "סיכון דרך".

5.           בית הדין האזורי דחה את תביעת המערערת. בית הדין ציין, כי המערערת   "הלכה לעבודה ברגל, ותוך כדי הליכתה הרגילה על מדרכה רגילה, חשה בכאב בברך, ואין זה משנה אם עלתה למדרכה באותו שלב של ההליכה. עובדות אלה מעלות כי לא קיים כל אירוע פתאומי וחד פעמי שיכול לענות להגדרת "תאונה", ועל כן, לא ניתן לקבוע, בנסיבות דנן, כי אירעה לתובעת [המערערת כאן -ע.ר.] תאונת עבודה". בית הדין הוסיף, כי אינו נדרש לבחון, האם ההליכה על המדרכה מהווה סיכוני דרך, כיוון שעקרון הפתאומיות אינו מתקיים, וממילא לא ניתן לקבוע כי אירעה תאונה, אך ציין כי לא סביר שהליכה רגילה לכיוון העבודה תהווה סיכון דרך.

טענות הצדדים בערעור

6.           המערערת טוענת כי שגה בית הדין האזורי בקביעתו כי לא מדובר בפגיעה בעבודה. בנסיבות הקיימות הרמת רגל בעת עליה על מדרכה שבמהלכה נשמע קליק והופיעו כאבים ברגל שמאל מהווה תאונה בעבודה המצדיקה מינוי                                                              מומחה רפואי, שיחווה את דעתו לגבי הקשר הסיבתי בין האירוע לליקוי הרפואי.

7.           לטענת המוסד, פסק דינו של בית הדין האזורי ראוי להתאשר מטעמיו, ומן הטעמים הבאים: חזקת הסיבתיות הקיימת לגבי תאונה בעבודה, אינה קיימת, כאשר מדובר בתאונה בדרך לעבודה  וממנה; נטל ההוכחה במקרה הנוכחי מוטל על כתפי המערערת, אך היא לא הוכיחה קיומו של אירוע תאונתי; המערערת לא הוכיחה קיומו של סיכון דרך, מדובר בעליה על מדרכה רגילה ובטרם דרכה עליה; המערערת לא הוכיחה כי נזקה נגרם כתוצאה מסיכון דרך לא הוכח כי גורם חיצוני גרם לנזק;  הפסיקה בנסיבות דומות קבעה שאין מדובר במקרה של אירוע תאונתי.

דיון והכרעה

8.           סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן- החוק) מגדיר "תאונת עבודה" בזו הלשון: "תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו ומטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו".

9.           סעיף 80 (1) לחוק מרחיב את הגדרת "תאונת עבודה" וקובע חזקה לפיה: "רואים תאונה כתאונת עבודה אף אם - (1) אירעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו או ממקום שבו הוא לן אף אם אינו מעונו, מן העבודה למעונו או ממקום עבודה אחד למשנהו, ועקב נסיעתו או הליכתו זו". בפסיקה נקבע כי חזקה זו היא: "בגדר חריג המרחיב את ביטוח נפגעי עבודה כנגד סיכונים שמניבה העבודה ומחילו, בדרך פיקציה, גם על סיכוני דרכים" (דב"ע נג/66-0) ג'לולה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כו 134, 137).